<h1>הבתים — שערי קריאת התורה שער שני</h1>
<h2>דף ג.</h2>
מימות עזרא נהגו שיהיה שם תורגמן מתרגם לעם מה שהקורא קורא בתורה, כדי שיבינו ענין הדברים. והקורא קורא פסוק אחד בלבד ושותק עד שיתרגם אותו התורגמן, וחוזר וקורא פסוק שני, ואין הקורא רשאי לקרות לתורגמן יותר מפסוק אחד, לר"ם. אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא. ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו ימע[י]ך הקורא קולו ויקרא. אין המתרגם רשאי לקרות בתרגום בכתב אלא על פה, שהדברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרן בכתב. ונהגו העם לתרגם מתוך הכתב, וסמכו על מה שאמרו רבותינו על כיוצא בזה עת לעשות לה' הפרו תורתך. אין המתרגם רשאי להשען בעמוד או בדבר אחר, כשם שנתנה תורה באימה כך צריך להתנהג בה. ונראה שכן הדין בקורא בתורה כמו שבארנו. קטן מתרגם על ידי גדול, ואין כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן, שנאמר ואהרן אחיך יהיה נביא(י)ך.
<h2>דף כא.</h2>
אין קורין בחומשין בבית הכנסת מפני כבוד הצבור. נהגו העולם כשמתפללין בבית בעשרה שקורין בחומשין ואין קורא אלא אחד. ויראה לי שאם מתפללין בבית מברכין בהם כסדר הקורין בספר תורה, והוא שעשויין כתקון ספר תורה, ולא יחסר דבר מענינו. יש מן הגדולים שפסק ספר תורה שחסר ממנו אחד מן הדברים דמעכבין בספר תורה אין קורין בו בצבור, ואין מברכין עליו, והר"ם כתב בתשובת שאלה שמברכין עליו, וכן נראה.
הקורא בתורה מברך לפניה ולאחריה, כיצד הוא עושה פותח הספר ורואה במקום שהוא קורא, ואומר ברכו את ה' המבורך וכל השומעין עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ואחר כך מברך אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו בא"י נותן התורה והקהל עונין אמן, ואין רשאי להתחיל ולקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הצבור. ואחר שקרא מברך אשר נתן לנו תורת אמת וכו'. כתב הר"ם כשישלים לקרות גולל הספר ומברך ברוך אשר נתן לנו תורת אמת וכו', ע"כ. יש מי שכתב מי שברך ברכת התורה על דעת לקרות פרשת היום ומצא שאינה פרשת היום, אם התחיל לקרוא באותה פרשה ואחר כך רצה לקרות פרשת היום צריך לחזור ולברך, ואם לא קרא כלל אין צריך לחזור ולברך, שהרי הספר לפניו ובידו לקרות. ואינו דומה למי שברך על הפת ונפל מידו שצריך לברך עליו פעם שניה, ששם לא לכך נתכוון תחלה אבל זה הלא הספר פתוח לפניו ולכך נתכוון תחלה, הא למה זה דומה לעומד על אמת המים לשתות שמברך קודם שישתה ואע"פ שהמים שהוא שותה אינן המים שהיו לפניו כשברך, וטעם הדבר מפני שלכך נתכוון תחלה.
אסור לקרות שלא מן הספר אפילו תבה אחת. הקורא בתורה שטעה אפילו בדקדוק אותיות, אפילו בין אם לואם מחזירין אותו עד שיקרא בדקדוק. קרא ונשתתק יעמוד אחר תחתיו ויתחיל ממקום שהתחיל הראשון שנשתתק ומברך בסוף, לר"ם. ורבינו אפרים כתב מברך בתחלה ובסוף.
אין פוחתין משבעה עולין בשבת, ולא מששה ביום הכפורים, ולא מחמשה בימים טובים, אבל מוסיפין עליהם. ובכל מקום שקורין שלשה או ארבעה אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם. יש מי שכתב שלא אמרו אבל מוסיפין עליהם אלא בשבת, אבל ביום טוב ואפילו ביום הכפורים אין מוסיפין עליהם, שאם כן לפעמים יעלו שבעה ביום טוב כשבת, ואין הכר בין שבת ליום טוב, והראשון עיקר, וכן המנהג.
בית הכנסת שאין שם אלא אחד יודע לקרות בתורה, עולה וקורא ויושב וחוזר וקורא עד שישלים כמנין העולין, ומברך בכל קריאה וקריאה.
אין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיאמרו לו אחרים שיקרא, ואפילו הוא חזן הכנסת או ראש הכנסת, שאין אדם מבזבז לעצמו, וחזן הכנסת העומד לקרות עומד אחד ומחזן לו עד שיקרא. אין קורין בתורה אלא מעומד, ואפילו המתרגם אסור להשען בכותל ולא לעמוד. ועמידה מן הצד אינה עמידה.
<h2>דף כא:</h2>
אין קורין שנים בתורה כאחד בצבור. ונהגו בכל המקומות שהחזן קורא בקול רם והעולה קורא בקול נמוך, ואין רשאי להגביה קולו כדי שישמע לפי שאין קורין שנים בתורה. ושמעתי שנהגו כן, שאע"פ שמצות קריאה על העולה, החזן קורא לו שלא לבייש מי שאינו יודע לקרות, כדרך שאמרו במביאי בכורים שמי שאינו יודע לקרות הכהן קורא לו והתקינו שיהא הכהן קורא לכלם.
אין קורין בתורה פחות מעשרה פסוקים, וידבר עולה מן המנין, והאחרון הוא שקורא ארבעה פסוקים. ואין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים, ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים.
<h2>דף כג.</h2>
קטן ואשה עולין ממנין הקורין, אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור. כתב הר"ם קטן היודע לקרות ויודע למי מברכין עולה ממנין הקורין. יש מן הגדולים שכתב שהמתפללין בבתיהם בעשרה אשה קוראה שם בתורה, שלא נקרא צבור אלא כשמתפללין בבית הכנסת. ויש מי שאמר שלא אמרו אשה עולה למנין שבעה אלא בזמן שלא היו מברכין בתורה אלא הפותח והחותם, אבל עתה שכל העולין מברכין, אין אשה קוראה בתורה לברך [הואיל] והיא אינה מחויבת בדבר.
<h2>דף כג:</h2>
אין קורין בתורה בפחות מעשרה גדולים ובני חורין, התחילו לקרוא בעשרה ויצאו מקצתן הרי זה גומר. יש מן הגדולים שכתב שגומר כל סדר קריאת העולין. אבל אם התחילו בעשרה לקרוא בתורה אין מפטירין בנביא עד שיהיו שם עשרה, שקריאת התורה והפטרת הנביא שני ענינים הם, ואינו גומר אלא סדר קריאת התורה. ומכל מקום אם התחילו להפטיר בנביא בעשרה והלכו מקצתם גומר, ויראה לי שכיון שההפטרה נמשכת אחר קריאת התורה אם התחילו לקרוא בתורה גומר כל הקריאה וההפטרה, שהכל סדר אחד.
קטן היודע למי מברכין, אע"פ שהוא גדול לענין זמון שמזמנין עליו כמו שנבאר במקומו, אין מצטרף לעשרה לקריאת התורה. ויש מי שכתב שכיון שהוא עולה למנין הקורין כמו שנבאר מצטרף לעשרה, ואפילו קטן ממש, וכן הדין בעבד, והראשון עיקר, וכן פסק הר"ם, ובזה הסכימו רוב הגאונים.
מימות עזרא נהגו שיהיה שם תורגמן מתרגם לעם מה שהקורא קורא בתורה, כדי שיבינו ענין הדברים. והקורא קורא פסוק אחד בלבד ושותק עד שיתרגם אותו התורגמן, וחוזר וקורא פסוק שני, ואין הקורא רשאי לקרות לתורגמן יותר מפסוק אחד, לר"ם. אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא. ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו ימע[י]ך הקורא קולו ויקרא. אין המתרגם רשאי לקרות בתרגום בכתב אלא על פה, שהדברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרן בכתב. ונהגו העם לתרגם מתוך הכתב, וסמכו על מה שאמרו רבותינו על כיוצא בזה עת לעשות לה' הפרו תורתך. אין המתרגם רשאי להשען בעמוד או בדבר אחר, כשם שנתנה תורה באימה כך צריך להתנהג בה. ונראה שכן הדין בקורא בתורה כמו שבארנו. קטן מתרגם על ידי גדול, ואין כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן, שנאמר ואהרן אחיך יהיה נביא(י)ך.
<h2>דף כד.</h2>
מדלגין בתורה בענין אחד כגון אחרי מות ואך בעשור, ובלבד שלא ישהה בדלוג אלא בכדי שלא יפסיק התורגמן, ולעולם אין מדלגין בשני ענינים, ובנביא מדלגין בשני ענינים, ובלבד שלא ישהה בכדי שיפסיק התורגמן.
פוחח אינו קורא בתורה בין שהוא גדול בין שהוא קטן מפני כבוד צבור. יש מי שכתב שהסומא אינו קורא בתורה. ויש מי שכתב שקורא בתורה, וכן נראה.
<h2>דף כה.</h2>
כל העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב ומסיים בדבר טוב. אבל פרשת האזינו הראשון קורא עד זכור ימות עולם, והשני מתחיל מזכור ימות עולם עד ירכיבהו, והשלישי מירכיבהו עד וירא ה' וינאץ, והרביעי מן וירא ה' עד לו חכמו ישכילו, והחמישי מן לו חכמו עד כי אשא, והשישי מכי אשא עד סוף כל השירה. ולמה פוסקין בה בענינות אלו, מפני שהיא תוכחה, כדי שיחזרו העם בתשובה, לר"ם.
יש פסוקים בתורה שאין מתרגמין אותן בצבור, מעשה ראובן וברכת כהנים נקראין ולא מתרגמין, מעשה עגל השני שהוא מן ויאמר משה אל אהרן עד וירא משה את העם וגו' נקרא ולא מתרגם. הרי"ף והר"ם כתבו ועוד פסוק אחד ויגוף ה' את העם וגו'.
<h2>דף לא:</h2>
קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהם, אלא יחיד קורא את כולן, ומתחיל בפסוק שלפניהם ומסיים בפסוק שלאחריהם. קללות שבמשנה תורה אם רצה להפסיק מפסיק, מפני שנאמרות בלשון יחיד. כתב הרמב"ם וכבר נהגו שלא לפסוק בהן אלא אחד קורא אותן.
<h2>דף לב.</h2>
הקורא בתורה מברך לפניה ולאחריה, כיצד הוא עושה פותח הספר ורואה במקום שהוא קורא, ואומר ברכו את ה' המבורך וכל השומעין עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ואחר כך מברך אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו בא"י נותן התורה והקהל עונין אמן, ואין רשאי להתחיל ולקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הצבור. ואחר שקרא מברך אשר נתן לנו תורת אמת וכו'. כתב הר"ם כשישלים לקרות גולל הספר ומברך ברוך אשר נתן לנו תורת אמת וכו', ע"כ. יש מי שכתב מי שברך ברכת התורה על דעת לקרות פרשת היום ומצא שאינה פרשת היום, אם התחיל לקרוא באותה פרשה ואחר כך רצה לקרות פרשת היום צריך לחזור ולברך, ואם לא קרא כלל אין צריך לחזור ולברך, שהרי הספר לפניו ובידו לקרות. ואינו דומה למי שברך על הפת ונפל מידו שצריך לברך עליו פעם שניה, ששם לא לכך נתכוון תחלה אבל זה הלא הספר פתוח לפניו ולכך נתכוון תחלה, הא למה זה דומה לעומד על אמת המים לשתות שמברך קודם שישתה ואע"פ שהמים שהוא שותה אינן המים שהיו לפניו כשברך, וטעם הדבר מפני שלכך נתכוון תחלה.
כשמתחיל המתרגם לתרגם שותק הקורא ואינו מתחיל לקרוא פסוק אחד עד שיכלה המתורגמן התרגום. ולא יסייע הקורא לתורגמן כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה, ואין המתרגם רשאי להתחיל עד שיכלה הפסוק מפי הקורא.
